ציפור של שבת

הבוקר הגיע ואני יושב במרפסת

מוקף בעצים וציפור מצייצת

מצייצת בחן וקולה מתעצם

אחרות זאת קולטות ויוצאות מהקן

הרמונייה שלמה אצלי בחצר

!קומו שכנים, הגיעה עת להתעורר

מספיק פה לשיר ומספיק פה לשמוח

!כולנו בגילופין, הפסיקי לקדוח

נעלבה הציפור ועזבה במהרה

השמחה נקטעה ועימה רק דממה

כי המגרש שמחה מחייו

...שלא יתפלא כי אין חיוך על פניו

הפואמה על העתודה

נער צעיר ובעל כישורים

ציניקן הבחור אך למעשה די תמים

"?סליחה, האם ניתן לעיין בחוזה"

"סתום את הפה ותכין לי קפה"

חזרתי הבייתה צולע קלות

מליט את פני עם דמעות מלוחות

"?בני, אינך מרוצה מהעתודה"

"אמא, זכרי, אנוכי בן תמותה"

סטודנט קצת שמנמן מכוסה בספרים

מתגורר בצפון ועושה כיף חיים

מסיבות, בילויים, אורגיות בחצר ההרמון

סליחה, התבלבלתי , אני לומד בטכניון

ערביות משופמות ומרצים הזויים

!?לאן נעלמו להן 4 שנים

וכך לבסוף נגמרה לה תקופה

...למדתי משהו, לא זוכר בדיוק מה

בוגר צעיר בעל פאסון

מוצב בעובדה ללא חוסר רצון

שבעה שבועות של שכרון חושים

?מי צריך השכלה כשארונותייך שטוחים

מפקדת יפה אבל פקודותייה הזויות 

מתגורר הצוער הוא בגן החיות

וכך לבסוף צלח גם את זאת

...אבל כאן רבותיי, רק מתחילות התלאות

קצין אקדמאי מוסמך הוא לכלום

מוצב במטה להעביר שיעמום

מסמכים, מצגות ואישורים מוזרים

"!אלוהים אתה פה? מדבר כאן ודים"

!?מה כבר ביקשתי? עיסוק במקצוע

תזיז את התחת והרם פה הזרוע

ורק אם אפשר עוד צפרדע לבלוע

"...הצילני בבקשה מנגדים מלאי רוע

וכך לבסוף נענו תחינותיו

נשלח הקצין להתפיח ארונותיו 

צוער מושתן בבה"ד 1

!אתה הוא קצין, אתה מיוחד

נגד מזדקן חולש על הכול

אואזיס בנוי בטון בלב מדבר מלא חול

הכול פה צבוע למעט הקירות

...מתי כבר ייגמר סיוט בלהות

קצין מיוחד הוא קצין נהדר

...וקצין נהדר הוא קצין מיותר

סופר קמ"א גאה וחזה מנופח

!בעל סיכת מ"מ, איזה מהפך

ולשם שינוי, התהפכו היוצרות

החיוך לא עוזב את פניו הרכות

!קצין ואינטלגנט, איזה שילוב מנצח

!כוכבי כבר בוהק, בוהק וזורח

שבוע השלמה בממלכת החול

שקיעה אדומה כביד המכחול

שבוע צעידות לקראת הדרגה

שלא תשחרר במטס הפצצה 

!סמל חיל האוויר תחת עין השמאל"

"!אדוני הנגד, איני כל יכול

סגן צעיר, חטוב וצחור

חוזר לקריה להשליט קצת טרור

דיונים נוספים וכוסות קפה שחור

?האם באמת ציפו שיזכור

עיסוק הנדסי ותרומה אמיתית

בינתיים למדנו כי הרוב זה תרמית

וכך כשנתיים תרם הוא רבות

נהנה הוא מאוד ולמד אף פחות

סרן חדש למשרד הוא מוחש

דרגותיו נוצצות כעינו של נחש

3 ארונות ומדים של שוטרים

!קבלו רבותיי את סרן ודים

והגיע הזמן לעזוב תפקידו

לנטוש ראמיו ולקדם עתידו

סרן ותיק ובא בימים

!מפלצת פז"מ, זהרו צעירים

יושב במשרדו ובוהה בחלון

המטוס פה נוחת מעל הירקון

והוא בשלו מרותק לצגו

אוסטרליה", "אוסטרליה..." ממלמל לעצמו"

תל אביב משחיתה

השעון על הקיר מכה כבר חצות

במיטה הוא ספון עם 2 כריות

האחת היא שלו והשנייה היא קרה

העיניים כבדות אך השינה לא נפלה

מחשבות מתרוצצות במוחו הטרוד

גופו הוא נוקשה אך נופל הוא שדוד

מתעורר הוא בבוקר ובליבו מחשבה

נרים הכפפה ונחתור למגע

הערב הגיע ועדיין לבד

אם לא תיזהר תמות עוד בדד...

אז מה נעשה ומה עוד נותר?

נתקלח, נתמרח ונלכה לבר...

התאורה מעומעמת אפופה בעשן

המוזיקה רועשת וגיבורינו שפן

מסתכל הוא עליה אך היא ב-שלה

מתעלמת ממנו אולם חיוך מגניבה

אל עבר העלם, הבוהה בה שעות

והוא ב-שלו מחכה לבאות

הזמן כבר נגמר והשעון ריק מחול

תפסיק כבר לבהות ואמור את הכול!

"סליחה?" ממלמל הוא בעוז וגבורה

"האם גבירתי מרגישה בודדה?

אם כך המצב , תשמחי לחברה!"

"סליחה יקירי, אך אמור מי אתה

מדוע ולמה בוהה בי שעה?

עוטה על עצמי בגדים קצרצרים

צמאה אני למשקאות של זרים

יושבת בניחותא עם חברה מכוערת

כמובן שהיא לא פה, בשירותים מתאפרת

ואילו אתה, יושב בפינה

דבוק לכסא ומה השתנה?"

זהו הרגע!  לו חיכיתי שנים

אכבוש את ליבה עם כמה מילים

"יפה את כמו פרח בשיא תפרחתו!"

שנון הגיבור וחדה לשונו

"מילים יפות שמעתי זה כבר

אז מדוע חושב שאתה הנבחר?"

"כי מכל הגברים הישובים פה סביב

ניגשתי, דיברתי,  נראיתי חביב"

חשבה היא קלות והחליטה אכן

ואולי בעתיד אף נתחתן?!

ראה בעיניה את זיק הטבעת

הלולאה כבר קרובה, חדה וקורעת

"אז מה יקירה? נזמין עוד משקה?"

ומפה עד לשם התגלגל מעשה

 והכלה של הלילה? שכחה מהכול

חמרמורת של בוקר רווית אלכוהול

הכול כבר אמרתי ודבר לא נותר

לדבר זה נחמד, אך לרוב מיותר

מעשה מכיל בתוכו גם מילים

אז הבה גברבר, הפעל תכסיסים...

עיניים

רחשי היער נעמו לאוזניו. הריחות, המראות נחקקו בחושיו

בקרחת היער, מוקף הוא עצים

נרדם גיבור שנת ישרים...

הגשם טיפטף לו קלות על עורפו

אבל לא הפר הדבר את שנתו

ואורו עיניו, נפקחו הן אט אט

מתוך הערפילים נגלה לו מבט

עינייה כגוון העלים, חדרו את נשמתו כזוג סכינים

הרים מבטו, צווארו התכופף

שלח את ידו, נישק וליטף

אורה התעצם, האפיל על הלבנה

הגשם ירד, הרוח שרקה

המגע התעצם ועימו היקום

התכווץ האירוע לרגע קסום

והדמות נעלמה מותירה ערפל

משאירה את גיבורנו בודד, מתאבל

ומתוך האובדן נפלה הדמעה

היכן שתצנח תנבט לה תקווה...

L

דיאלוגים עצמיים- פרולוג. גרסא אלפא

דיאלוגים עצמיים

ודים ברו

רשימת פרקים

פרולוג

בני תשחורת

הרדיפה אחרי יוליה

הנדסה ושאר ירקות

צעידה במקום

בגרות פיזית ופיגור אמוציונאלי

מסע חדש

אפילוג

 פרולוג

הדרך היחידה שלי לפרוק את מה שאני חושב זה דרך הנייר.

המילים נשפכות כמים והקרתזיס עימו. אותיות, החרוזים  החיבור הלוגי של המילים ליצירת מקשה

אחת בעלת משמעות...

התקתוק של המקשים, החשיבה המהירה, הרצון העז להעלות את המחשבות על הכתב.

כי במה תורמת לנו התקשורת הבינאישית? ההבעות פנים שאנו עוטים על עצמינו? שפת הגוף בה אנו משתמשים לבטא את רחשי לבנו ? הרי כולנו עונדים מסכות כתלות באנשים אנו באים עימם במגע. ואיתך? איתך אני הכי אמיתי שאפשר.

"סבסטיאן, אולי תפסיק למלמל לעצמך ותגיד לי מה אתה באמת מרגיש? מה  אתה רוצה להגיד לי?"

"אל תעזבי אותי"

"אני חייבת לעזוב כי אני לא יכולה להקדיש לך את אהבתי. היא נתונה לאחר."

ובמילים האלה עזבתי,עזבתי כל מה שהכרתי והלכתי.

מכירים את הסצנות מהסרטים שהגיבור הולך ובדרך חווה חיזיון או הראה כלשהי ומשנה את אורח חייו? אז נשאיר את זה רק לסרטים. רחובות תל אביב אמנם סימפטיים ומאפשרים הצצה נדירה לחוויות אנתרופולוגיות וחוליות חסרות באבולוציה, אולם הדבר לא נותן מענה ללבי הדואב.

החלטתי כי אני אלך לפארק הירקון. למה לפארק הירקון ולא לאיזשהו פאב?  לשבת על הבאר ולהוריד כוסיות  אבל אז נזכרתי כי אני עתודאי ובנות לא רוצות לדבר איתי.

אני הולך לי לאיטי במדרכה. הראש זקוף אבל המבט בעיניים כבוי.

לא החלפתי בגדים אני חושב לעצמי. הריח שלה עדיין ספוג בהם. אני נעמד לרגע ואוחז בעמוד לייצב את עצמי. מחשבות עמומות על גופה הערום מתערבלות לי בראש ואני עוצם את עיניי. אני פוקח אותן לאחר שניות שנראות כמו נצח ומביט בפני העוברים והשבים. לידי חבורת נערים בלבוש אופנתי הולכים ברחוב ומשמיעים מוסיקה בקולי קולות במכשיר הנייד שלהם. אני בז להם חרישית ומפנה את מבטי לכיוון האוטובוס שנעצר לידי.
בחלון הראשון יושב לו גבר כבן 25, שערו שחום כפחם ועיניו כחולות. הוא מביט בי דרך הזגוגית ומסמל בידו לעלות לאוטובוס. לא יודע מה איתכם אבל בילדותי לימדו אותי לא לגשת לזרים. האוטובוס המשיך לנסוע והוא מלווה את פניי במבטו עד שהאוטובוס נעלם מעבר לפינה.

מוזר... טוב לא משנה נמשיך ללכת. אני מגיע לכיכר רבין. אותו מקום מקולל בו לפני 17 שנה נקטעה קדמתה של מדינת ישראל והחל תהליך דעיכה

הלכתי עד שנעצרתי ליד ספסל המשקיף לנהר והתיישבתי. רוח ליחכה את ענפי העצים ואני כולי ספוג מים יושב על הספסל ובוהה מעבר לאופק. מולי עוברים זוגו אוחזים ידיים, נתונים באשליה של זוגיות. האישה מגניבה לבעלה חיוך מבויש והוא לוחץ ידה חזק, וכך ממשיכים ללכת.

מחזה מבחיל,לא?

"סליחה מי אתה? "

סובבתי ראשי לדמות שהתקרבה אליי. מראהו החיצוני לא בישר טובות עטוי חולצה פרומה ומכנסיים מוכתמים. פניו החרושים קמטים והעיניים. היכן הניצוץ בעיניים? מדוע הוא לא קיים.

"שאלתי מי אתה?"

 חזרתי שנית לזר נעמד מולי.

"אין לי כסף, להביא לך וגם אם היה לא הייתי מביא כי צדקה מטיבה עם הנותן אך לא עם המבקש."

"אתה שופע תובנות עמוקות הא יחסית לגילך הצעיר? וכי לא ביקשתי כסף או צדקה אלא רק את חברתך אני מבקש."

"ולמה שתקבלנה? איני מכיר אותך ואיני מעוניין להכיר. "

"מילים קשות לחבר ותיק."

" חבר איזה חבר?"

אני סבסטיאן.

"אתה לא יכול להיות סבסטיאן. סבסטיאן מת לפני שלוש שנים. ראיתי אותו קופץ מול עיניי."

"מראה יכול להטעות."

אכן מראה יכול להטעות

על אמהות

לפני שנים מעטות בארץ קרה

נולדה לה ילדה קטנה ותמימה

ושם השלג מכסה את הכול

נגיעות של לבן ביד המכחול

נשתה קצת וודקה ונשתה קצת בירה

נלך לצוד דובים ברוגטינה

והגיעה העת לעזוב את שידעה

לארוז חפצים ולהדרים לבירה

למדה היא גם קצת, אינה כבר זוכרת

קשור לבטון מעורב עם קצת מלט

ופגשה היא סטודנט, חתיך הבחור

יתחתנו הם שניהם, לפחות לי זה ברור...

ואז כעבור מספר של שנים

נולד לזוג הילד ודים

ומה לעשות, בוכה כל העת

נושך התינוק, נושך ובועט

אך שמח בבית, החתול קצת מגזים

ציניקן הילדון, אך עדיין מקסים

ומסך הברזל נפל וקרס

שיחרר את עמו וכל מה שהרס

השקט הופר ועימו הבטחה

הגיעה הזמן לעזוב המדינה...

דירת חדר אחד בלב העיר

בעל בית מוזר וחובות למכביר

שטפה רצפות וגם משרדים

נחסוך עוד קצת כסף ונחיה כמלכים

ביום קיץ בהיר, בעיר תל אביב

הולכת ושורקים לה סביב

יפה האישה, יפה כמו שד

והילד שלה עדיין בודד

אז אם כך המצב נחולל כאן שינוי

הילד לא פה והבית הוא פנוי

ורצה הגורל, כנראה די חזק

נולדה הילדה והשקט פסק...

נעים כאן בעיר אך צפוף לנו קצת

נעבור לבית שנבנה במיוחד

ע"י הטובים בענף הבנייה

בעלים קצת שמנים אך נעימים לשיחה

שנה שם בילינו, בלי שום סיבה

ואז עברנו לעיר הגדולה...

עברו מאז כבר מספר שנים

הבן כבר עזב והילדה טובעת בספרים

אך היא עדיין נותרה יפה כאתמול

חכמה, עדינה ומצליחה היא בכול

ואנוכי, הילדון יושב וחושב

האם לאחל קלישאות מהלב?

עושר ואושר זכית זה מכבר

בעל מדהים (? (-: ) ובניין מפואר

בריאות, אהבה ושאר ירקות

האם באמת לאחל לך קצת עוד?

אז כן, בקלות אמצא עוד ברכות

אך על אחת מיוחדת מבקש להתוודות

על כך שזכיתי באמא כזאת...

מהות השגרה

תפסה את ידיו ומשכה לעברה
עדינות הן ידייה אך מושכות בחוזקה
מוחו מתנגד אך דמו הוא גואש
נמשך הוא אלייה כמו קוץ אל האש

במקום הוא ננטע,מאובן הוא קלות
מרים את רגליו אך הן לא נעות
מזיז את ידיו אך כ-אבן צונחות
והגוף מתקפל תחת עול החובות

מחייך הוא קלושות אל עבר הדמות
"כפית את עליי ,את מלוא המרות"
"אך מדוע ולמה?" שואל בלחישה
"אענה רק בזאת, אני השיגרה..."

זאת שהכרתי

שיר 5

במעבה היער מתחת לירח
האור הוא עמום אך עדיין זורח
והיא במבטה שרפה את לבו
נחלש הגיבור, קמל לאיטו

נשכב לבדו על אדמה פורייה
הכול פה צומח, מוכן לקטיפה
והוא שנותר מוקף בחיים

ינבט לבדו בשדות מוריקים...

השיר הבא לא ממש אהבתי אותו, אם אם למישהו יש רעיון איך לתקן אותו אני אשמח

שיר 6

הריח שלה עדיין עימי
שרוי באפי, מפמפם בדמי
והיא זאת שהלכה, אבדה ואינה
טבעה עמוקות בתהום הנשייה

את שמה לא אמרה, אף לא לחשה
חייכה קלושות והלכה לדרכה
ומי לי את זמני יחזיר?
כוכבי כבר דועך. הולך ומחוויר

זדונית היישות וקוצנית לעיתים
נמשכתי אליה כמו אש לקוצים
ארורה היא תהיה, מלכת הכפור

לו רק יכולתי לחזור לאחור                  

שיר 7

זאת שהכרתי נעלמה ואינה
כבתה ואבדה כלהבה חלשה
והליל הוא ארוך,קריר ונעים
מחזיר אותי למחוזות אבודים

רגע אבוד רודף אחריו
תופס הוא אותו ונותן אותותיו
מהרהר עמוקות על הווה מתמשך
העתיד הוא רחוק והעבר קצת נושך

כי בחר הילדון בבחירה אסורה
ובחירה אסורה הינה בחירה ארורה

אך רצה הגורל וזאת שאבדה
תפציע מחר עם בוא החמה...