רחשי היער נעמו לאוזניו. הריחות, המראות נחקקו בחושיו
בקרחת היער, מוקף הוא עצים
נרדם גיבור שנת ישרים...
הגשם טיפטף לו קלות על עורפו
אבל לא הפר הדבר את שנתו
ואורו עיניו, נפקחו הן אט אט
מתוך הערפילים נגלה לו מבט
עינייה כגוון העלים, חדרו את נשמתו כזוג סכינים
הרים מבטו, צווארו התכופף
שלח את ידו, נישק וליטף
אורה התעצם, האפיל על הלבנה
הגשם ירד, הרוח שרקה
המגע התעצם ועימו היקום
התכווץ האירוע לרגע קסום
והדמות נעלמה מותירה ערפל
משאירה את גיבורנו בודד, מתאבל
ומתוך האובדן נפלה הדמעה
היכן שתצנח תנבט לה תקווה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה