מהות השגרה

תפסה את ידיו ומשכה לעברה
עדינות הן ידייה אך מושכות בחוזקה
מוחו מתנגד אך דמו הוא גואש
נמשך הוא אלייה כמו קוץ אל האש

במקום הוא ננטע,מאובן הוא קלות
מרים את רגליו אך הן לא נעות
מזיז את ידיו אך כ-אבן צונחות
והגוף מתקפל תחת עול החובות

מחייך הוא קלושות אל עבר הדמות
"כפית את עליי ,את מלוא המרות"
"אך מדוע ולמה?" שואל בלחישה
"אענה רק בזאת, אני השיגרה..."